בספרה החדש על גבול המים, חוזרת אדית קובנסקי למספר מוטיבים המופיעים בספריה הקודמים: אהבה, לילה, כמיהה, כזב, אשליה ופואטיקה, אבל כאן הכל מזוכך. הדמיון עצמו הופך לאוטונומי, וחוקיו עצמאיים. מבחר זה הוא מין "קודקס" המורה איך להשתמש בחוקים אלה ולקשר את עולם המחשבה האבסטראקטי לעולם הפיסי. גם נושא הזיכרון הוא מיוחד בספר זה, השיר המתהווה איננו הרגשה המובאת מתוך זיכרון, אלא הזיכרון עצמו. היינו, החוויות המועלות מתוך הזיכרון הן המילים על הדף ולא טראנס המחשבה. ההיזכרות היא השיר עצמו ורק היא מבטיחה לשרוד ואפילו להתעצם. השיר כזיכרון נעשה גם מקום החוויה וגם ההיזכרות עצמה דרך המלים החוצות חלל וזמן. וכך יוצרת המשוררת "היסטוריה של זיכרון" המאפשרת לשחזר את רגע ההתרחשות ואת נקודתה הבראשיתית של ההיזכרות. קריאת השירים בספר זה מהווה חוויה מיוחדת המקשרת בין הכרתה האינטלקטואלית העמוקה של המשוררת בכל הנוגע לפואטיקת שיריה, לבין ההתאמה הכמעט מדויקת בין רגע ההתרחשות הפיסי לבין האבסטרקציה השירית". -- מהמעטפת האחורית.

Translated into English by Edouard Codish. Bi-lingual edition. Text in Hebrew with English translation on facing pages; translator's preface in English.